רחל כהן הי"ד

רחל יעל בת ציפורה ואריה רייז נולדה בט' באב תשי"א ונרצחה בו' טבת התשפ"א.

רחל גדלה בשכונת בת גלים בעיר חיפה להורים ניצולי שואה.
כשהייתה בת תשע התייתמה מאימה והתמסרה לעזור לאביה בגידול אחיה הקטן.

למרות ובגלל כל אתגרי ילדותה, טיפחה רחל חוסן וכוח חזק של הישרדות, מבלי לעשות לעצמה הנחות. 

היא החליטה לצמוח מהקשיים, דרך ראיית הטוב בחיים ובכל אדם ואדם באופטימיות בלתי נלאית. 

כשמלאו לה עשר, רשם אותה אביה לבית ספר יסודי דתי, שם הכירה את רחל גביש ז"ל חברתה האהובה. מאז נקשרה נפשה בנפשה והן הלכו יחד לאורך כל הדרך.
בהמשך, היא למדה במחזור א' של אולפנת סגולה והדריכה שבט של בנים בתנועת עזרא וכשסיימה את התיכון היא המשיכה בשירות לאומי בהקמת היישוב מבוא חורון, בו הכירה את יעקב כהן, מי שלימים תינשא לו ותביא איתו חמש בנות לעולם.

לאחר מכן, עלו רחל ויעקב ליישב את קדומים ולאחר כשנתיים הם עברו לקחת חלק בהקמתו של היישוב אלון מורה הממוקם בגב ההר בשומרון. 

במהלך השנים עבדה רחל כרכזת תרבות וכמורה לתאטרון וכתבה וביימה מחזות מרגשים ויפים.

בשני תפקידים אלה היא פתחה צוהר לעולם תרבותי עשיר, רחב ומלא ביצירה.

בכלל, עולם הספר והתרבות מאז ומתמיד היווה חלק משמעותי ונוכח בעולמה ובהתפתחות המקצועית והרוחנית שלה כאחת.

כמו כן, היא עבדה בתיכונים חילוניים בתור יועצת חינוכית, מתוך עיקרון של חיבור ואיחוד בין המגזרים ואהבת הבריות.
רחל בחרה תמיד להתמקד במאחד ובמשותף והייתה אהובה ומוערכת מאד על ההורים, על הצוות החינוכי (שבו השקיעה רבות) ועל התלמידים הבוגרים. 

היא האמינה בגישת חינוך של נתינת אמון מלא בילדים ובתלמידים, מתוך נתינת כלים מעשיים ללקיחת אחריות של הבוגר על חייו ואמונה ביכולותיו ובחוזקותיו והייתה למורת דרך נאמנה וכישרונית להפליא לכל מי שביקשו את עזרתה, ליצירת צמיחה וחיים מתוך קושי. 

רחל הייתה אישה עוצמתית ומכילה, אשר העניקה אוזן קשבת ועצות טובות, בסבלנות אמון ואהבה לכל התלמידים שהתדפקו על דלתה ולכל מי שביקשו את עזרתה, במאור פנים שהיה אופייני לה עד מאד.

רחל למדה הנחיית הורים בשיטת שפר וגם בכך עזרה רבות להורים נבוכים ואף סייעה לנשים להבריא מדלקת פרקים, שממנה החלימה בנס בכוחות נפש אדירים.

בפסח 2002, לאחר האסון שפקד את משפחת גביש, רחל לא היססה ועברה עם יעקב ליישוב קדומים, כדי לגור ליד ילדי גביש ששכלו והתייתמו כדי להיות להם לבית פתוח וחם וללוותם בלב דואג ואוהב, עד ליומה האחרון.

רחל לא פסקה מלהתרגש ולהתפעל מיפי הבריאה, מפריחה, מנופים מרהיבים,משקיעות, זריחות ועוד…
היא טיילה רבות בין שבילי היישוב והארץ יחד עם עליזה חברתה הטובה וגם לאחר אובדן נכדה האהוב והיקר בעז, היא חיזקה ותמכה בתא המשפחתי והייתה לעוגן ולמשענת.
רחל העניקה חוסן וביטחון מעצם היותה והיוותה דוגמה חיה לאפשרות להמשיך לחיות אחרי אובדן גדול, מתוך אהבתה העמוקה לחיים ולבריות.

בעוצמותיה המיוחדות, היא התמידה בראייתה את הבריות בעין טובה ובמאור פנים ובשנותיה האחרונות אף הצטרפה למפגשים של "נשים עושות שלום", כדי להעמיק את החיבור והשותפות עם שאר חלקי העם.

רחל הייתה סבתא חלומית לשמונה עשרה נכדים אהובים ואוהבים. היא הייתה מסורה ומלאה בנתינה אינסופית ואהבה לילדיה ולנכדיהף הטביעה את חותמה בכל נכד נכדה וזכתה להכיר בחייה את נינה הראשון איתי.
לאחר לכתה, באה לעולם בט"ו בשבט נינתה עפרי רחל, כמו המשך טבעי לצמיחה מתוך השורש הטוב.

היא אהבה מאוד להעניק לאהוביה גם דרך הבישול, בו השתבחה עם השנים, יצקה לתוכו לב ונשמה והפכה את זמן המטבח לחוויה יצירתית, שמחה וחגיגית.

אמא יקרה ואהובה שלנו

אנו כואבות ודואבות את לכתך מעימנו ומוקירות לך תודה ענקית והערכה גדולה על כל שהיית עבורנו ועל  הטוב שהותרת לנו ובנו.

נפיץ את אורך ואת רוח נשמתך בימי חיינו