עדו זולדן הי"ד

סיפור הרצחו

עדו זולדן נולד בקדומים בכ"ה בחשון תשל"ט להוריו, מרים ונחמן זולדן, יבדל"א.
ביום שני בלילה, אור לי' כסלו תשס"ח (18.11.07) נרצח בפאתי הכפר הערבי פונדוק, בדרכו לביתו בשבי שומרון מלימוד בחברותא בקרני שומרון.
עדו הותיר אחריו את תהילה ( בת קדומים, לבית הרשקוביץ) את ילדיו: אהרון ורחל, הורים, אחים אחיות ואת סבו.

יום שני בלילה, אור לי' כסלו. ברכב הסובארו הישן, חזר עידודי מעוד לימוד בחברותא, בדרך המוכרת מקרני שומרון לכיוון שבי שומרון.

רכב ערבי, עקף אותו ביציאה מהכפר, וארבע יריות שנורו לעברו, הביאו אל קיצם חיים קצרים, אך עשירים בתוכן ובחלוציות.

עדו גדל בין הרי שכם, שם ינק את הדבקות והנאמנות לקדושת הארץ. למד והתחנך בשומרון, והיה לאחד המתמידים בישיבה הגבוהה בבית אל. באותה שלימות בה נהג בכל מעשיו, התגייס לשירות מלא ב"עורב גולני", ואף יצא לקורס קצינים.

הוא מעולם לא עי גל פינות והקפיד מאוד על שמירת הצניעות גם בהיותו קצין בגולני. את ריצת הבוקר סירב לרוץ עם חיילת מדסי"ת ורץ עם המ"כ לבדו. למרות השוני בינו לבין חבריו בצבא, הם העריכו אותו מאוד ואף הושפעו ממנו בצורת הדיבור, ובשירים שליוו אותם. כל מי שהגיע לחתונה של עידודי ותהילה התפעל מהדביקות בה שרו חבריו את "זכרני נא", שיר שלימד אותם לפני הכניסה לקרב בג'נין.

כבר בגיל שמונה סירב לאכול אבטיח שנקנה מערבים, וכל ימיו הקפיד על קנייה מיהודים ועל עבודה עברית.

הבוץ של אדמת הארץ והטיט של הבנייה העברית נחשבו בעיניו כקישוט של ממש. ברגליו הוא "חרש" את מסלולי הטיול המוכרים וגם הנידחים ביותר, ובידיו ממש בנה בתים חדשים בהתיישבות העברית. בעיקשות ובהתמדה הביא למהפכה בחברת הבנייה של אביו, "קדומים 3000", שהחלה לעבוד עם בנאים עבריים בלבד.

נושא הצניעות בער בו. לאחר ראיון לקורס מקצועי בבניין, ניגש אל המראיינות והעיר להן, בשפתו העדינה: "לדעתי, נשים שנותנות שירות לציבור מן הראוי שתתלבשנה בצורה המכבדת כל אחד".

כשנתיים לאחר נישואיהם עברו עידודי ותהילה להתגורר בחומש. בזמן קצר נקשרה נפשו למרחבים של צפון השומרון וכאב את חילול השם שבגירוש. יחד עם מטה "חומש תחילה" פעל למען החזרה למקום, ולקח על עצמו את תפקיד החייל הפשוט, המוכן לכל משימה, בכל שעה וללא לאות.

"היינו בקשר מאוד טוב, הוא היה קצין בגולני חי את הארץ הזאת, את עם ישראל ושמח כל הזמן וכעת נותרושני יתומים, ילד בן שלוש שלא מזמן חגגו לו 'חלק'ה' בהר הצופה לקבר יוסף וילדה בת שנה". סיפר אמציה האיתן גיסו.

עידודי הקפיד לקבוע עיתים לתורה. הרב דודקביץ מיצהר העיד עליו שהיה משתתף בשיעורי תורה, גם אם היה נרדם בהם, העיקר להיות מקושר לתורה. בזכות שמירת העיניים, עליה הקפיד כל ימיו, אמר רב הישוב, כי ראוי עידודי להיקבר לצדו של הקדוש הרב בנימין הרלינג הי"ד, שמסר את נפשו על ישוב הארץ, ונהרג בקרב בהר עיבל.

עדו השאיר אחריו אישה ושני ילדים, ומשפחה גדולה ורחבה.  ת.נ.צ.ב.ה.